<h1>ראבי"ה סימן רע"ה</h1>
<h2>דף קכח:</h2>
מילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת. ואפילו היא סומא וצריכה לנר חבירתה (ש)מדלקת לה את הנר, דבהכי מייתבא דעתה סברה אי איכא מידי חזיין חבירתאה ועבדין לה. ואם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה לה בידה ואם אין ספק ביד מביאה לה בשערה ואם אין ספק בשערה מביאה לה בכלי, ומסקנא כמה שאפשר לשנויי משנינן. אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני ובין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת [נסתם הקבר בין אמרה צריכה אני בין] לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת רב אשי מתני הכי מר זוטרא מתני הכי [אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת] אמר ליה רבינא למרימר מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי לחומרא הילכתא כמאן אמר ליה ספק נפשות להקל. מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי משתשב על המשבר. רב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד. ודיקדקו רבותינו מדלא קאמר רב הונא עד שהדם שותת שמע מינה שהדם שותת קודם שתשב על המשבר, והילכתא כאביי. וכן פירש רבינו חננאל ורבינו אלפסי. ולי נראה שספק נפשות להקל, דהא אפילו אמא[י] דמתני רב אשי, דבתרא הוא, לא סמכינן להחמיר, כדלעיל. והילכתא כנהרדעי שאמרו חיה שלשה שבעה [ושלשים] שלשה בין אמרה צריכה אני ובין (לא) אמרה [לא] צריכה אני מחללין עליה את השבת, והיינו כמר זוטרא, שבעה אמרה אין אני צריכה אין מחללין אבל סתמא מחללין, שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה אבל עושה לה על ידי ארמאי כדרב המנונא דאמר דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה. [ורבא] פליג עלייהו, דאמר לעיל חיה שבעה [או] שלשים, דלדידיה משבעה עד שלשים הוה ליה כמו לנהרדעי משלשה ועד שבעה, דכי אמרה צריכה אני מחללין [עליה את השבת], וכדאמרינן בפרק הדר [עירובין ס"ח ע"א] ההוא ינוקא [דאשתפוך חמימיה] אמר להו רבא נישיילה לאימה דינוקא אי צריכה נחים ליה אגב אימיה, ויום שמיני דמילה הוה, ורבא לטעמיה. ורבא גרסינן, דהא בשמעתין נקבעו דברי אביי תחלה, וכן בעירובין, אבל גבי ההוא ינוקא דלעיל מיניה גרסינן רבה, מדאמר אביי בעי לאותוביה למר ולא שבקי רב יוסף. ולא גרסינן נחים ליה גוי אגב אימיה, דאפילו על ידי ישראל מותר. ואי גרסינן גוי אם כן רבה גרסינן התם בתרווייהו, דסבירה ליה כנהרדעי. והני מילי להחם חמין דאסור לפני המילה ביום שמיני, דרבא לטעמיה דאמר בפרק אלו דברים [פסחים ס"ט ע"א] הכל חולים אצל מילה הן לא שנא בריא ולא שנא חולה אין מחממין לו חמין להברותו ולמולו דלא חזי, ומיהו אם כבר הוחמו חמין מערב שבת, אי נמי על ידי גוי מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה, דהכי אמר [רבא] בהדיא בפרק רבי אליעזר דמילה [קל"ד ע"ב]. ואי גרסינן בפרק רבי אליעזר דמילה רבה (ד)אם כן מיירי נמי בחמין שהוחם בשבת. והכי מסתבר טפי, דהא שקיל וטרי בהדיה רב יהודה ורבה בר אבוה, ואנן אמרינן בפרק בתרא דקידושין [ע"ב ע"ב] ביום שמת רב יהודה נולד רבא. והא דפסק רבי יוחנן במסקנא [קל"ד ע"ב] הלכה כרבי אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת ובין בחמין שהוחמו מערב שבת בין הרחצת כל גופו ובין הרחצת מילה מפני שסכנה היא לו לא נזקק לפסוק אלא לאחר המילה, ולפני [המילה פשיטא] דישראל אסור להחם. ואי גרסינן בעירובין [ס"ח ע"א] רבה צריך להעמיד בקטן חולה, דהא [רבה] פליג ואמר לעיל מינה [פסחים ס"ט ע"א] לדברי רבי אליעזר, אף על גב דאית ליה מכשירי מילה דוחין שבת, קטן בריא מחמין לו חמין כדי להברותו ולמולו דהא חזי ליה אבל לא בקטן חולה, הילכך דוקא על ידי גוי מותר או צריכה אימיה. ואף על גב דנקיט לדברי רבי אליעזר, כל שכן לרבנן. אי נמי הדרו [בהו], דהא מסקינן אלא אמר רבא קסבר רבי אליעזר שוחטין וזורקין על טמא שרץ. והראשון עיקר לפי דעתי. ויש גרסות חלוקות בההיא דנהרדעי, והכי נראה כדפרישית לעיל. [קכ"ט ע"א] אמר רב יהודה אמר שמואל לחיה [שלשים יום] למאי הלכתא אמרי נהרדעי לטבילה אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה [אבל בעלה עמה] בעלה מחממה.
